המטוס עומד לנחות במדינה זרה. הדיילת מחלקת טפסים למלא לפני ביקורת הגבולות. בכל פעם מחדש, כשמגיע הרגע הזה אני נתקע מול סעיף המקצוע, מה אכתוב שם? איך מגדירים את מה שאני עושה.  התשובה הקצרה היא עיתונאי. זה אמנם מקצוע שמעורר חשד אצל השוטר בגבול, אבל זו גם מילה אחת שמאחוריה יש תפקיד ברור, יש אתיקה ויש בו גם הזמנה לטביעת אצבע אישית. אני חושב שזה גם המקצוע שעליו חשבתי כשהשתחררתי מהצבא. חלמתי לעשות עיתונות בטלוויזיה. הייתי מספיק צעיר ולא ממש בקיא בתחום כי חשבתי שהדרך לעבודה הזו עוברת בלימודי קולנוע. האמנית שלפני שאגיע לטלוויזיה אני חייב ללמוד לשלוט בכל המיומנויות הדרושות לעשיית סרטים.  רק כשהתחלתי לעבוד במערכת עיתונאית בטלוויזיה, ברשות השידור, ראיתי שבחדר החדשות מסביבי יש לרוב העיתונאים רקע אחר. הם הגיעו לשם בדרך אחרת לגמרי. רבים מהם הגיעו מהרדיו, מגלי צה״ל או מקול ישראל, אחרים עברו דרך העיתונות המודפסת. הם היו כתבים, או עיתונאים, אף אחד מהם לא ראה בעצמו במאי. אף אחד גם לא השתמש בתואר הזה: במאי סרטים דוקומנטרים. למרות שבין העבודה של במאי לעבודה של עיתונאי יש הרבה מהמשותף, פעורה בין שני המקצועות האלה גם תהום. בעוד שהבמאי יראה בדרך כלל את תפקידו כמי שמוצא דרך ייחודית לספר את הסיפור, העיתונאי חושב לפני הכל על הסיפור, על הגילוי הראשוני, על מה שישכיל את הקורא או הצופה. הרצון שלנו כבמאים לספר באופן מעניין ומיוחד את הסיפור, מתחרה כמעט תמיד בנסיון לספר את כל מה שאנחנו יודעים וגילינו בתחקיר, המתח הזה מלווה כמעט כל שלב בעבודה שלי בטלוויזיה. המתח שבין הרצון לספר סיפור, והמחשבה איך לספר איתו. בשלב מסויים הבנתי שאני לא צריך להכריע בין שני המקצועות שלי, שמה שמגדיר אותי הוא כנראה הפסיעה על סיפו של אותה התהום שמפרידה בין שניהם, הניסיון לחבר בין שני העולמות. מאז 2008 אני חבר בצוות שעושה את תוכנית הטלוויזיה עובדה. התוכנית שיסדה אילנה דיין לפני 30 שנים. עובדה היא תוכנית הטלוויזיה הותיקה בישראל, וגם אחת האחרונות שמחזיקה מערכת עיתונאית עצמאית שנלחמת לשמור על הנשמה העיתונאית לצד העשייה הטלוויזיונית. מסביב השתנתה לאורך השנים כל הסביבה העיתונאית. מערכות נמחקו, כלי תקשורת עברו מהעולם ובישראל אפשר היום לספור על אצבעות יד אחת את המערכות הבודדות שעדיין שומרות על אתוס עיתונאי כזה, וכוונתי לא רק בטלוויזיה אלא גם ברדיו ובעיתונות המודפסת. אולי כהשלמה לכך גם הקהל של הקוראים והצופים בחדשות, מתייחס היום למקצוע שלנו בחשדנות ולעיתים אף בבוז. אל מול העיתונות שקורסת, דווקא הקולנוע הדוקומנטרי זוכה בשנים האחרונות ליותר ויותר צופים ועניין. וגם אני משתדל לעשות עוד ועוד סרטים וסדרות כאלה. הסרט שיצרתי שיר ערש לעמק הוא ביטוי לכך, גם הסדרה הדוקומנטרית יומני קירשנבאום, שבה ניסיתי לשלב את העיתונאי והדוקמנטרי, כי רק כך ראוי בעייני לספר את הסיפור של האיש שבמרכזה. שתי העונות של הסדרה העתיד כבר כאן משלבות שוב סיפור של גיבורים, ועובדות מדעיות על המחקרים פורצי הדרך שיצרו. ובפודקסט שאני מגיש חומרי גלם, אני מדבר עם יוצרים כמוני, בניסיון ללמוד מהם כמה שיותר. מטרתו של האתר הזה לקשר בינכם ובין סרטים וכתבות שעשיתי, אבל גם לקשר אתכם איתי. אם יש לכם סיפור שלדעתכם יעניין אותי או את המערכת של עובדה, אתם יותר ממוזמנים לכתוב לי. אני תמיד עונה. את הסיפורים שמאחורי הסרטים והכתבות שלי אני מספר בהרצאות שאני עושה.  ומילה אחרונה ממני אליכם. תודה. תודה שאתם משוטטים כאן, קוראים ואולי מציצים שוב בדברים שעשיתי, ולפעמים גם טורחים וכותבים לי מה חשבתם. כי מה הם סרט או כתבה בטלוויזיה, אם לא הזמנה לדיאלוג עם הצופים.​ בן שני. 2022